מהדורת ליל שישי בשטיבל מספר 12 יוצאת לדרך חמה וסוערת מתמיד. נפתח בתפילה, תפילה מוסיקאלית, להשבת החייל החטוף גלעד שליט הביתה. שיר מרגש במיוחד, שווה לשמוע.

עניין אותנו ברשת

• זה כבר נהפך למיתוג מחושב: אתר 'טוג' הותקף על ידי האקרים טורקים. מי הבא בתור?
• שי הורוויץ חוסם את הגישה לבלוג שלו מקוראים לא קרואים. לפני שפרצנו פנימה – צילמנו מסך:

הבלוג של הורוויץ - לא באמת פרצנו

• מדד באזילה: במקביל לכל הסקרים השונים - החל ב-TGI וגיאוקרטוגרפיה וכלה במדד המותגים של 'גלובס' - הדבר האמיתי נמצא בכלל ברשת. BUZZILLA זו חברה שמנטרת באמצעות בוט רשת משוכלל את כל סקאלת המדיה החברתית כאן בישראל. אם אתם באמת רוצים לדעת איך דיברו על המותג שלכם, באזילה הכינו טעימות על קצה המזלג משיחות שהתנהלו ברשת אודות מותגים שונים. הנה זה כאן.

מקבץ עדכונים מהשטיבל

• העורך המוכשר ישראל מונטג מוריד פרופיל בעיתון 'מרכז העניינים'. הוא לא יהיה קשור יותר לענייני עריכה וישמש רק כמגיה. אם שאלתם, הוא מקדיש את רוב שעותיו לטובת עבודה אינטנסיבית בתשלובת 'בקהילה-מורשה'.
• עוד בענייני 'בקהילה-מורשה': בשבועות האחרונים מונו עיתונאים למשרות חדשות, צוות נבחר שיוביל את התשלובת כולה לעתיד ורוד יותר: זלמן רודרמן ישמש כעורך מוסף ׳קולות׳, אהרן קליגר [שעה טובה לשעבר] מונה לעורך ויועץ תוכן.
• ואי אפשר בלי אנקדוטה קטנה ומשעשעת: אברימי רוזנטל, מעורכי 'משפחה', נצפה לפני קצת יותר משבוע מגיע עם רכבו אל בניין מערכת 'בקהילה', כדי לקחת חבילת עיתונים לקמפ של ישיבת 'נחלת הלויים' - שם לומד בנו - לא לפני שמזכירת 'משפחה' תיאמה עם מזכירת 'בקהילה' שהעיתונים יחכו למטה. בכל זאת…
• מספרים לנו שהפארק בחסות פפסי מצליח מעל המשוער והמיתוג הרחב עושה גלים בסביבה. הבטחנו כמה תמונות, ואנו מפרסמים עוד לפני שביקרנו במקום ועשינו סיבוב על סירות פדלים. מתארגנת קבוצה לביקור במקום, לרציניים בלבד, צרו קשר.

ישיבע-מקס

כמה פקקים והופ! לסירה

ברוכים הבאים למקס פארק

• יהושע וקסברגר, מנהל השיווק של "מלכות וקסברגר", העניק את הספר 'ירושלים בתלת מימד' לראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. ישראל גליס, איש ירושלים ועורך הספר, השתתף במעמד. קבלו פפראצ'י רשמי:

מימין לשמאל: ישראל גליס, ניר ברקת, יהושע וקסברגר

• הלכות רכילות: הסתיים השלב השני "לשון הכתוב" של חידון שמירת הלשון של 'בזק' • 100 בנים ו-100 בנות עברו את המבחן בכתב בהלכות רכילות (זה לא רכילות, זה יח"צ).

כאן נבחנים

ילדים, מוכנים?

נבחנים בפעולה

שמועות [לא] מאומתות

• מעורב ירושלמי: משרדי פרסום המתמודדים במכרז של עיריית ירושלים, קיבלו בשבוע שעבר הודעה המבשרת כי "נבחרו אנשי וועדה חדשים להרכב השופטים. תאריך להגשת פרזנטציות ייקבע בקרוב". כולנו במתח.
• עזר כנגדם: שני משרדי פרסום עלו לשלב הגמר בהתמודדותם על תקציב 'ניקול' מבית 'חוגלה'. התחרות כל כך גדולה, שאנשי 'חוגלה' החליטו לבדוק את הנושא מול קבוצת מיקוד. הנשים שתיחשפנה לכיוונים השונים שהציעו המשרדים, יוכלו להכריע איזה משרד יקבל את התקציב המיוחל. מעניין מאוד.
• תנו למשרדים לנצח: על תחרות הסלוגן, ותחרות לבחירת לוגו כבר פורסם במדור 'מדיה' האחרון של 'מרכז העניינים'. שבוע הבא במדור: העירייה מפרסמת מכרז על תקציב הפרסום. מי יוכל להתמודד? כל משרדי הפרסום. יהיה מעניין מאוד.
• שולם אומר שלום: מיכה שולם, מי שהיה סמנכ"ל השיווק הפופולארי של רשת 'לנדאו' – פורש מתפקידו. את מקומו ימלאו לא פחות מ-6 אנשים שונים מתוך המערכת, אותם הוא הכשיר במהלך החודשים האחרונים. שולם פורש לעסקים פרטיים, בין היתר לבית הספר 'מיומנות' לשיווק.

מזלטובים

• לרחל בולטון שחגגה אמש יומולדת 60 בנאות קדומים יחד עם המשפחה, חברים, ידידים ועובדי המשרד הנרגשים.
• לריקי איצקוביץ לרגל יום הולדתה בתחילת השבוע.
• לשמואל דרילמן DRVVV לרגל הולדת הבן!
• לידידינו יענקי [לביא] אריה על בואו הערב בברית הנישואין.
• בסימן 'בקהילה-מורשה', ידיעה שנשמטה מהמהדורה הקודמת: לדוד רוטנברג [בחדרי] ושרה גל [בקהילה] לרגל הכנס בנם יקירם בליל שישי שעבר לעול מצוות.
• לאיתן דובקין לרגל הכניסו את בנו בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.
• האנשים ברשימה הבאה חוגגים שנה במשרדי הפרסום החרדיים: עמי גרינוולד (פרסום אגס), נטע כ"ץ (קליעה למטרה), קיוי הס (תוצאות אפקטיביות), אורה מאיר (בולטון פוטנציאל) וחני וייזר (גל אורן). גם סמנכ"ל השיווק של 'משפחה' – מירי שניאורסון, חוגגת שנה בתפקיד. שנה שעברה, פרסמנו בעיתון על המינויים, עכשיו הזמן לאחל לכולם המשך פעילות פוריה.

צ'אבעס!

בערב פתוח שנערך במכון לומדה, השתתפו עשרות אנשים שבאו לשמוע על תקשורת, וניסו להבין עד כמה היא משפיעה. במשבצת המרצים: שי הורוויץ, ישראל אייכלר, מוטי לביא וירח טוקר, שהסבירו איך לדעתם עושים תקשורת.

לדברי אייכלר,  "עבודה בתקשורת הינה שליחות, כך צריך לראות את זה וזה מה שמשמר את ההתלהבות לאורך זמן". לעומתו, לביא צידד בכותרות מניפולטיביות, וכך צוטט: "עיתון איכותי ואליטיסטי לא ישרוד ללא עניין ציבורי. כותרות הן אלו שיוצרות עניין בקרב הקוראים". לדבריו, העיתונות והתקשורת עושים למעשה "מניפולציה" שאמורה ליצור עניין אצל הקוראים והשומעים.

הגשם, הרוחות והכפור הירושלמי [בני ברקי שכמותי] לא מנעו מאיתנו להגיע לתערוכת הגמר של לומדה כמו שכבר הבטחנו לכם פה. במסגרת פרוייקט הגמר עבור קורס פרסום שריכז בהצלחה מיודענו חיים גיל, נדרשו התלמידים להכין קמפיין פרינט לרשות המיסים שמטרתו לעודד תשלום מס במגזר. מה שמעניין זה שבמסגרת עבודות המחקר שערכו התלמידים לקראת התערוכה התברר שלמרות הדימוי הציבור החרדי אינו חריג ואינו משתמט מתשלום מס יותר מהציבור הכללי. כך עולה גם מנתונים שסופקו על ידי רשות המיסים עצמה.
הפרינטים הזוכים נבחרו ע"י הקהל הברנז'אי שנכח בתערוכה [60%] וע"י פאנל שופטים מכובד [40%] כשאת הערב הנחה שי הורוויץ מפרסום נטו. שופטי הפאנל: מאיר גל [פרסום גל אורן BSD], חיים קליגר [המבשר], אבי קלמרסקי [משפחה-שירו לו], אלון טיברברג [קוראים אלעד] ונטע כ"ץ [קליעה למטרה].

במקום הראשון זכה דוד פריד (עורך 'שבועי' של 'המבשר') מקום שני: יחיאל רודמן ומקום שלישי: חיים יוסטמן.

1.

מקום ראשון - דוד פריד

2.

יחיאל רודמן - מקום שני

3.

חיים יוסטמן - מקום שלישי

כרונולוגיה: נתי טוקר בועט, חיים גיל מחזיר, שי הורוויץ תוקף, נתי טוקר הודף, מאיר גל מטקבק, מנחם פינס מפרשן.

מפלטו של הנבל

מאת: שי הורוויץ

השופט ריצ'רד גולדסטון הוא יהודי. הדו"ח שפרסם גורם ויגרום נזק גדול לישראל. אולי סנקציות. אולי האג. מי יודע.
מה גורם ליהודי חביב להתעלם לחלוטין מן האמת. להביא רק צד אחד. להגדיל את השנאה נגד מדינת ישראל והעם היהודי (בעולם הרי אין הבדל בין שנאת היהודים לשנאת הציונות). התשובה טמונה בפסוק אחד קצר בספר דברים: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִיקַּח שֹׁחַד כִּי הַשּׁוֹחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

השוחד אינו רק הממון. שוחד יכול להיות כבוד, מעמד, הכרה, פרנסה.

אז הנה יש לאומות המאוחדות, יהודי שיבצע את העבודה השחורה. השחרת פני אחיו היהודים (ובאופן פרדוקסאלי גם הגברת השנאה כלפיו). יהודי הרי יכול להיות אנטישמי. מותר לו. וכאשר שאלו אותו באחד העיתונים, איך פרסמת דו"ח כה מעוות וחד-צדדי, אמר הנבל שמפלטו היא הצביעות כי הוא "ציוני אוהב ישראל", וכי הוא פועל לטובת האינטרסים של מדינת ישראל! "האינטרס של תושבי ישראל הוא שהעובדות ייחקרו", אומר השופט גולדסטון, יהודי בעל לב חם, כהגדרתו של יהודי בעל לב חם, יוסי ביילין.

****

אמר שלמה המלך "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה", מצד שני אמר החכם מכל אדם: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו". אז לענות לכסיל או לא? הגמ' משיבה: במילי דעלמא, כאשר אדם ממציא עובדות שלא היו ולא נבראו, כל דיון מיותר (מלבד לשכור עורך דין ולתבוע אותו) שכן הכסיל יתחפר בכסילותו ויצדיקה מעל כל במה, אך בדברי תורה, בעניינים עקרוניים שאינם נוגעים רק למעשה עובדות יש לענות לכסיל כאיוולתו.

כך הוא גם מר נ. זהבי. הוא קיבל לידיו לוח שנה עם תמונות של רבנים. בתוכניתו ברדיו ללא הפסקה, לא הצליח זהבי להירגע, במשך מספר תוכניות דיבר ללא הפסקה נגד העובדה כי הוציאו לוח עם תמונות של רבנים. דבריו לא באו משנאת רבנים או חרדים חלילה, אלא מתוך "רגישות יתר" לכבודם של הרבנים. מתברר כי נתן זהבי לא לבד. יש עוד כמה שחיים בתל-אביב ומגלים רגישות יתר לכבודם של הרבנים.

וגם הם לא לבד. לא חסרים כותבי טורים, פרשנים, פוליטיקאים וארגונים שבימים כתיקונם שנאת החרדים מדברת מגרונם, ומעת לעת הם מגלים "רגישות יתר". הם מגלים דאגה כנה ואמיתית למצבם הכלכלי העגום של החרדים ומעודדים בהתלהבות ובמחיאות כפיים את יציאתם של החרדים לשוק העבודה. הם גם מזדהים עמוקות עם הסבל הגדול של הנשים החרדיות אשר נאלצות, אבוי, לשבת בהפרדה בתחבורה הציבורית. הם אפילו מוכנים לממן מכיסם עתירה לבג"ץ על מנת לעצור את הדיכוי האיום הזה. כמה מאותם בעלי רגישות יתר הבאים להטיף מוסר ולתקן את החברה החרדית – מבחוץ ומעל דפי העיתונות החילונית וכלפי הציבור החילוני – אפילו מגדירים את עצמם כ"חרדים" לכל דבר ועניין, כמו צביה גרינפלד, נעמי רגן ודומיהם.

על כן, באופן אישי, טבעי הוא כי עיתון מקבוצת "הארץ" יצטרף לנתן זהבי ויחפש לבזות וללעוג על הציבור החרדי, מנהיגיו, מנהגיו ואורחותיו. אנו רגילים בכך. על כך כבר כתב הרמב"ם כי המזלזל בתלמידי חכמים ובמועדות (אולי זו הסיבה שידיעה זו פורסמה בעיצומם של ימי המועד) אין לו חלק לעולם הבא ובמסכת אבות נאמר שיש להזהר בגחלתן גחלי האש של תלמידי חכמים שנשיכתן נשיכת שועל (ששיניו מעוקמות ונשיכתו קשה ולעיתים מסוגל להביא למוות) ועקיצתן עקיצת עקרב. אך מה שהפריע לי שעמית למקצוע מצא לנכון לתחוב את אפו ולהביע את דעתו.

שי הורוויץ נואם בכנס שטריימל.com - באדיבות 'בחדרי חרדים'

חז"ל כבר קבעו כי שונא אומן את בן אומנתו. אבל לך תדע מתי גם אתה תעמוד מול ביקורת. זה לא נעים, ואפילו יכול להזיק. שכן, בנידון שלנו, יש לי לומר לעמיתי החביב, מר מאיר גל כי לפני שאתה מבקש שאטול קיסם מבין שיני, אנא בטובך, טול קורה מבין עיניך. חיפוש קל בגוגל, ומה מתברר: הנה מנכ"ל בנק הפועלים ועוזריו נגררו ובאו לביתו של מנהיג הדור, מרן הגרי"ש אלישיב שיחיה לאורך ימים ושנים על מנת לחתום על טופס היתר עסקה (האם חסרים מורי הוראה לחתום על היתר עסקה?) בתמונה נמצאים, כמובן, נציגי משרד הפרסום. במקום אחר מנכ"ל אל-על כולו מחייך לצד אחד מגדולי הדור שליט"א. והנה עוד תמונה טריה שרק נוחתת במערכות העיתונים (לפרסום במקום בולט, אה!) של הרב הראשי של ביתר בכנס הכנה לשפעת החזירים בביתר עילית! וכן הלאה וכן הלאה.

שלא תסיקו מסקנות נמהרות. אני מכבד זאת מאוד. בניגוד לדעות אחרות שפורסמו, אני בעד שימוש ברבנים ובדעת תורה בכל רובד ורובד בחיים. אני גאה להיות כפוף לדעתם של גדולי תורה. אני גאה לשמוע בקולם. אני גאה לתלות את תמונתם בסלון ביתי. אני סבור (בניגוד להרצל ולכמה גלויי ראש קרחים בתל-אביב שרוצים לשמור על אנשי הדת בבתי הכנסת ולא לתת להם להתערב בכל דבר) כי יש להתייעץ עם גדולי הדור בכל דבר, יש לשמוע בקולם בכל עניין. גם על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. אנחנו נתייעץ איתם אפילו איפה לעבוד והיכן לכתוב.

קליקי כאן לבלוג של שי הורוויץ

הפולמוס המרתק בעניין בירה קרלסברג לא מוכן לרדת מסדר היום התקשורתי

1. חיים גיל פרסם [כאן] טור. הוא ביקש מנתי טוקר לחזור הביתה.
2. נתי טוקר הגיב [כאן] והכריז: "אני גאה להיות עיתונאי שלא משרת אדונים".
3. מנחם פינס נכנס למערכה וכותב טור נוקב (פורסם ב'משפחה').
4. אבישי חן נרתם אף הוא ותורם קריקטורה אחת, במקום אלף מילים.
5. וגם: האזינו לעימות הנוקב בין העיתונאים שערכו ב'הקול החרדי' (050-8001818).

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

והיו עיניך קונות…

מאת: מנחם פינס

"תראה ז'וז'ו", נפתח המשפט שאותו אומר האברך למוכר הפלאפל בבדיחה השחוקה, רגע אחרי שהמוכר מתגאה ברמת הכשרות שלו ומצביע על תמונות הרבנים, "אילו כבוד הרב היה מוכר פה, ותמונתך הייתה תלויה על הקיר ולא להפך, או אז היית רואה זרם בלתי פוסק של קונים". שנים רבות חלפו מאז סיימו להבין את ההומור שבה, שנים חלפו אפילו מהרגע שבו מיצו את הצחוק משלל גרסאותיה, ועדיין – כמו ילד החוזר על 'הברקתו' עד שכבר לא ניתן לשמוע את קולו, הבדיחה לא נגמרה ולא מתכוננת להיגמר.

לוח שנה שנחת בבתי שומרי התורה, בעיקר אוכלי הקטניות שבהם, הציג לראווה תמונות של אחד מגדולי הדור שליט"א בדף כל חודש וחודש, כאשר בד בבד מצויה לה על כל דף גם פרסומת לבירה שקיבלה הכשר שנאמן על שומעי לקחו של הרב.

בציבור הכללי שזוכה לשמוע ציטטות משיעורו של הרב מדי שבוע בשבוע, לאחר שאלו הודלפו לעיתונים בקביעות, עשה הלוח רעש גדול. "הרב הפך לפרזנטור של בירה", נמרחו הכותרות המזלזלות לצד דיונים משמימים על המהלך ה"נועז" ועל השינוי שחל בציבור החרדי. דעות רבות הושמעו לכאן ולכאן. זה הסביר עד כמה הדבר לגיטימי, ומשנהו התריע על חילול ה' שנגרם ועל ביזוי כבוד התורה.

כך הפך לוח שנה פרסומי תמים הנושא תמונות רבנים למצרך מבוקש בפני עצמו. כל אחד רצה לראות את "הפרסומת שהרב הצטלם לה". בעלי חברת המשקאות מעולם לא היו שיכורים כל כך – ולא מבירה – כמו בימים שבהם צילומי הפרסומות שלהם כיכבו כאייטמים בזכות עצמם ללא צורך בתשלום נוסף על פרסום סמוי.

מבט פשוט בלוח המדובר מבהיר כי אילו הדיונים על אודותיו היו הופכים לשעורים, הן לא היו תופחות לעולם. כמו כל בד"צ סטנדרטי בשוק הכשרויות התוסס, המפיץ מדי שנה לוחות שבהם מופיעות פרסומות של חברות המקבלות את ההכשר המהודר לצד תמונות "רבני בד"צ 'שפיץ התפארה' בהתייעצות ליד שדות אבטיחי דוד ובניו" – גם במקרה הזה.

המפרסם בסך הכל ביקש לחדור לשוק של תלמידיו של הרב ויצר לוח רגיל של "והיו עיניך" בשילוב הפרסומות. אין דבר מובן מזה. את הבלגן יצרו כלי תקשורת שמסוגלים לעורר מהומות גם מסעיף בשו"ע שאותו יקריא הרב בשיעורו.

אולי בפרסומות מעין אלו אין כל פסול. הבעיה מתחילה בכך שלוח כזה אכן עומד בסטנדרטים הרגילים. עוד מן הימים שבהם אנשים האמינו בתמימות לפרסומת המשכנעת כי שתייה יכולה להיות טעם החיים, מנסים משרדי הפרסום ליצור פרסומות מיוחדות לציבור החרדי בשילוב מושגים פנימיים, מילים באידיש ופסוקים. בפרסומת לגבינה יופיע סלוגן ש"לחיידר לוקחים גבינה בכריכים", ובפרסומת לרכב או לחברה סלולרית ימרחו על הדף שמות חרדיים מגוונים ברבבות, ממש כמו ב'יד-ושם'. מוישה, יענקל, שמערל, בערל, זלדה, שושקע, מושקה, אבא, אמא, שווער, שוויגער… כולם נכנסים ברכב אחד, אל כולם מתקשרים ועדיין חוסכים. הנה, ראיתם? הרכב ממש היימישער, אפילו יצרנית הרכב מכירה ממש מקרוב את כולנו.

עולם הפרסום עבר תהליך מעניין ונוצרה בו מהפכה של ממש. מוחות רבים המכוסים בכיפה אטומה תפסו את מקומם סביב שולחנות הקופירייטרים והתקציבאים. אבל עדיין, משום מה התחושה היא שבשוק זה, מי שזה לא יהיה, יביט בציבור החרדי מבחוץ. ממש כמו החילוני המצוי הפוגש חרדי ומנסה לשכנעו בצדקת דרכו תוך אמירת רצף מלמולים בלתי ברורים של "בעזרת השם, אמן, שבת שלום שמח, מי שברך, תן חיוך הכל לטובה", ישולבו פסוקים עם קשר ובלעדיו וינסו לקרוץ לעברנו. "הוי כל צמא", מיץ התפוזים פשוט אונזרע. "והיית משוגע", מחירים מטורפים. החנויות? כבר שנים שהן בכלל גמ"חים למכירת מוצרי מזון.

מתי יבינו סוף סוף היושבים מאחורי הבריפים, כי ככל ציבור, גם הציבור החרדי מעוניין באיכות ובאמינות? משחת השיניים לילדים תימכר טוב יותר אם תהיה בהמלצת רופאי השיניים מאשר בהמלצת מחנכים ומורות. גם בעסקים הזוטרים, מודעות של "אברך אינסטלטור פותח סתימות בס"ד", פשוט מבריחות את הלקוחות. אין לזלזל חלילה בחשיבות של "התפרנסו זה מזה", אבל אם רצוני שהסתימה בביתי תיפתח, אני מעדיף את ה"אינסטלטור המקצוען, מומחה בין-לאומי לחדרי אמבטיה – דור עשירי במקצוע". אסוציאציה של אברך המגיע כשספרו בידו, שקוע בלימוד, מזכירה שאמנם הוא ממקיימי העולם, אבל לא מספיק מקצועי לתפקיד.

אין מה לעשות. תפקידם של אנשי הפרסום הוא לנסות לחדור למגזר שאליו הם משווקים את המוצר. לשם כך הם יחשבו כיצד לקדמו ברחוב המיועד. באופן אוטומטי, התרגלו שלחרדים מדברים אל מרובות הילדים או אל תחושת ה"משלנו" החמימה. לפעמים נדמה כי בסופו של דבר בתום עיצוב פרסומת, ייאלצו לקיים טקס "סיום כתיבת האותיות" בשל כך שכל התורה כולה כבר שולבה בה.

לרוב, הקריצות המטופשות של "מוצר צדיק", יצרו ריאקציה אצל הלקוח החרדי שיחשוב מחשבות אנטגונזיות – לאו דווקא מנחיתות – על כך שתמיד מה שיקבלו החרדים לא יהיה זהה לאיכות שמקבלים האחרים.

ביום שבו יבינו כי גם חרדי רוצה מוצר איכותי וטוב ויעדיף לדעת כי המוצר הנמכר לו הוא בדיוק כמו זה שנמכר בכל העולם, או אז לא יצטרכו תמונות רבנים ויוכלו להסתפק בנוף נחמד. או שמא, דווקא אז יוכלו לשלב תמונות רבנים ללא חשש.

פוסט אורח מאת: נתי טוקר

תגובה לכתבתו של חיים גיל (כאן) ולכתבתו של שי הורוויץ (כאן)

תפקידו של העיתונאי כיום, מספרת הבדיחה הידועה, הוא למלא את החלל שבין הפרסומות. זו אולי עובדה מציקה. אבל היא מחריפה ביתר שאת כאשר החלל שבין הפרסומות הופך גם הוא לפרסומת, תחת ידיו הנגועות של העיתונאי.

אין כאן המקום להאריך על מצבה של העיתונות החרדית בהקשר זה (למעט יחידי סגולה). מי שרק הכניס את קצה רגלו לביצה העכורה הזאת יודע היטב עד כמה ריח באושים עולה ממנה. אבל, אם יורשה לי, כשאחרים חושפים טפח – במטרה לטפוח על פני – אחשוף אני טפחיים.

במה דברים אמורים?

לפני כשבועיים כתבתי בעיתון TheMarker ידיעה על המהלך השיווקי של בירה קרלסברג במגזר החרדי: החברה הפיצה בעיתון "יום ליום" לוח שנה שהמוטיב העיקרי בו היה תמונות ענק של הרב עובדיה יוסף. כן, בירה, אלכוהול והרב עובדיה יוסף.

הניצול הציני שעורכים אנשי פרסום בדמותם של הרבנים כבר נהפך לדבר שבשגרה: ביומון הליטאי נראים מנהלי מותג הטיטולים מוצי מקבלים את ברכתו של רב פלוני, ובשבועון המשפחתי נראה איש השיווק המבוהל של הבנק הכאילו-חרדי מטפס על הפערנצ'ס הרעועים כדי לקבל את ברכתו של אדמו"ר אלמוני (או שמא יש לומר – מצטלם כשהוא מקבל את ברכתו של האדמו"ר).

אבל שימוש בדמותו של מנהיג תורני נערץ כדי לפרסם מוצר שכל מהותו הוללות ושכרות? זה עוד לא ראינו. אינני נמצא בד' אמות של הלכה, אבל כל מי שמוקיר, ולו במעט, את חכמי התורה – אמור להזדעק.

לא רק דתיים הרימו גבה על לוח השנה החריג. מכיוון שלא זכיתי להיות מנוי על העיתון המשובח ולא נחשפתי ללוח, היה זה דווקא עורך בכיר ב-TheMarker שהפנה את תשומת לבי לעניין והטיל עלי לסקר את הפרשה. הוא, כמו אנשים חילוניים אחרים שנחשפו לעניין, הזדעזעו.

אבל אולי רק אני סובל מרגישות יתר. ליתר ביטחון הרמתי טלפון לכמה אנשי פרסום ותקשורת חרדים. "בושה וחרפה, זה מזעזע", אמר לי איש פרסום חרדי בכיר מאוד מאוד, שבעצמו עשה לא פעם ולא פעמיים שימוש בדמותם של רבנים כדי להכשיר מוצרים שונים. וכמוהו אנשים נוספים מהתעשייה.

פניתי לאיש הפרסום שעמד מאחורי המהלך. הוא, ברוב שמחה וששון, הביע עניין רב בפרסום ידיעה בעניין. הוא אף שיגר לי באמצעות המייל מידע נוסף כיצד רותמת בירה קלסברג את הרב עובדיה יוסף לצרכים שיווקיים. כי הרי ברור – החשיפה התקשורתית ב-TheMarker של המהלך השיווקי "הנועז" תעשה למשרד הפרסום שלו רק טוב, ונראה שהוא די זקוק לזה.

הידיעה פורסמה, והמסר שעלה ממנה היה ברור: אינטרסים עסקיים של גורמים שונים עשו יד אחת כדי להוציא לפועל את המהלך שביזה את הרב עובדיה יוסף. ימים לאחר מכן, בידיעות "פולו" בתקשורת התגלה לכאורה כי הקשר בין החברה לגורמים שפועלים במסגרת תנועת ש"ס עשוי להיות בעייתי הרבה יותר, עד כדי כך שכמה חברי כנסת וארגונים סביבתיים דרשו מחברי הכנסת של ש"ס להימנע בהצבעה על חוק הפיקדון (מישהו שמע בתקשורת החרדית – מעריצת בניזרי ודומיו – על המושג טוהר המידות?).

ברוב תומי, הייתי בטוח שהעיתונות החרדית תגנה בכל פה את המהלך הבעייתי של פרסומאי קרלסברג. אבל למרבה התמיהה, השבוע דווקא עיתונאי חרדי יוצא בנחרצות להגנת החברה: "אין לנו שום מילה רעה לומר על קרלסברג, ההיפך הוא הנכון. חברה מסחרית שזיהתה צורך אצל המגזר וסיפקה אותו ברוחב לב", כתב חיים גיל במדורו השבוע בעיתון "ביזנס" מבית קו עיתונות חרדית.

ובכן, לפרסומאי החרדי של קרלסברג – שכנראה נפגע מהביקורתיות בידיעה – אין לי מה להגיד. הוא אמנם ניסה להטיל רפש ולטעון שאני "שועל המחבל בכרם", אבל הוא נגוע בעניין עד עמקי נשמתו. הוא הרי חייב להמשיך לגזור את אחוזי העמלה גם על הדפסת הלוח של תשע"א. בשביל זה הוא אפילו שכר עורך דין, במטרה לאיים עלי ולפגוע בי.

אבל חיים היקר, האם אכן הידיעה שלי היא זו שהיתה "כלי לניגוח הציבור החרדי", או שמא לוח השנה המביש הוא זה אשר ניגח מבפנים? האם עיתונאי חרדי כמוך לא אמור להיות הראשון שמגן על רבותיו מפני שימוש ציני שעושים בהם לקדם מכירות של משקה אלכוהולי?

אני שמח לבשר לך, חיים, שאני לא נמצא "בין הפטיש לסדן ונקרע בין מקום עבודתו להשקפתו". למרבה שמחתי, עיתון TheMarker מאפשר לעיתונאים שלו לומר את האמת, ורק את האמת. זה עיתון שמייצג את האנשים שנמצאים בצד הלא הנכון, כפי שמגדיר זאת העורך הראשי, גיא רולניק. באינספור מקרים ופרשיות מוביל TheMarker את סדר היום הציבורי עם עמדה ברורה ונחושה לטובת הציבור, בלי להתעוור מהכסף. אני אישית עסקתי רבות בפרשיות כלכליות במגזר החרדי במטרה להציף בעיות ולהגן על חסכונותיו של הציבור.

אין זה אומר שכאדם חרדי אני מסכים עם כל השקפת עולם המוזכרת מעל דפי העיתון. אבל אני גאה להיות שייך לעיתון שבו עיתונאים הם עיתונאים, ולא משרתיהם של האדונים.

הפרזנטור החדש של בירה קרלסברג: מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף – כתבתו של נתי טוקר קליק כאן