ס'איז ממש סכנת-נפשות
הפוסט נכתב ב: כ"ט באב ה'תש"ע (9/08/2010) בשעה: 10:09 ע"י: נוחעםהשנה, תרצ"א. העיר, ביאלסטוק עיר המוסר.
ראש הישיבה רכון על הסטנדר, ובקול זעוף הוא מייסר את הצעירים בשבט מוסר. השומעים, הם כבר רגילים לטון המייסר, עד אשר היו מנחשים את המשכם של משפטי ה"אוי". אט-אט נהפך הדבר לזילות, כאשר התחיל בעל-המוסר ב"חס…" מלמלו כל שומעיו בקול-זבובי "וחלילה". כאשר החל ב"ס'איז ממעש…" ידעו כולם למלמל "סכונעס נפשות!". וכדרכו של עולם, מנגינת המוסר בעולם התורה, התחלפה במנגינה מתוקה של אהבת התורה על לומדיה, מתיקותה ודבשה. ההלקאה נהפכה להיסטוריה.
היה שם נער אחד, אשר פזל לשוליים, ונסחף עם רכבת הקידמה. באזניו אמנם המשיכו הגערות הביאלסטוקיות לשבור הדציבלים הפנימיים, הגם שבדרכיו המעוקלים הלך, ושכח צור מחצבתו, עד אשר נסחף לארץ ישראל. קם לו בבוקר, מסובב עם שלושה ילדים בלתי-בגירים, ושאל את אשר כולנו שואלים במנגינה זהה: 'הארץ טובה ונחמדה, אך כסף מנלן'. לפתע נגלתה לעיניו, 'מודעת דרושים': "אם הכישרון מדגדג לך בידיים, ואתה בעל רקע דתי מוכח, לפ"מ מחפש בדיוק אותך".
האשכנזים האליטיסטים ממעוזי הקיבוצים שסובבו אותו בלפ"מ, סמכו ידיהם על ראשו, וידעו כי בעל-המוסר מביאלסטוק ידע לכוון בול אל לב ליבו של כל חרד, קטון וגדול. ומה שמחו לראות, אשר הטקסטים אשר הלז ממציא, מחניקים כל-כך, ומציירים במדויק את הקריקטורה איתה הם פותחים את הבוקר היומי. הנה זהו החרדי השחור, אשר רק צרחות, איומים עילגים וכמה פסוקים, ימנעו ממנו לא להטביע את עצמו "חס וחלילה". הרי ברור שאם לא יזכירו לו את ה"אין סומכין על הנס", הוא תיכף יגיד 'שמע ישראל', יתעטף בטלית או בתכריכין, ויקפוץ אל המים בזעקה: "אני נחשון, אני בן עמינדב".
ואני עומד לי על חופה הנפרד של אשדוד, ושומע את המציל זועק בקול ניחר: 'שמעלקע, אין סומכין על הנס'. ואני ממלמל לעצמי, "אבוי, שמעלקע עוד עלול לא להבין אותו, זה ממש סכנת נפשות, רחמנא ליצלן".
















