מגזין המקום
ירחון לחרדים עובדים
גיל גרופ
פתרונות מדיה ופרסום
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
אין ספק שהבוקר נפל דבר בתחום התקשורת הדיגיטלית בישראל: המו”ל עמוס שוקן פרסם מאמר מיוחד באתר הארץ הודעה לגולשים במסגרתו הודיע כי החל משבוע הבא הגישה לתכני האתר המלאים יהיו למנויים בתשלום בלבד • אריאל קליקשטיין (‘אריו דיגיטל’) מנתח את הצעד התמוה, מבחינתנו, וקובע כי לא נותרה ברירה אלא להיות – ולגבות דמי מנוי – או לחדול • האם הצעד יצליח? ומי ירוויח מהסיפור הזה? • הכניסה למאמר כרוכה בתשלום
HAARETZ
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: אריאל קליקשטיין / אריו דיגיטל

אין ספק שנפל דבר בתחום התקשורת הדיגיטלית בישראל. היום בבוקר יצא מו”ל עיתון הארץ בהודעה לגולשים כי החל משבוע הבא הגישה לתכני האתר המלאים יהיו למנויים בתשלום בלבד. ע”פ לשון ההודעה:

אתר “הארץ” ימשיך להיות פתוח בחלקו לכל הגולשים, ומי שיירשמו לאתר יהיו זכאים לקרוא עשר כתבות או מאמרים בחינם בכל חודש קלנדרי. לקריאת יותר מעשר כתבות או מאמרים צריך יהיה לעשות מנוי בתשלום. מנויים יומיים על העיתון המודפס יהיו זכאים לגישה חופשית לכל תכני האתר, ומנויי המהדורה המודפסת של יום ששי בלבד יהיו זכאים למנוי דיגיטלי ב-50% הנחה.

המחיר למנוי חודשי נקבע על 39.90 ש”ח או 399 ש”ח לשנה. בחישוב פשוט שתעשו תגלו כי אמנם לא מדובר בכסף גדול, אך עדיין כזה שמספיק להצדיק תחזוקה מלאה של אתר אינטרנט בעידן 2013.

HAARETZ
פנייה לגולשים: איפה הכסף?

האם המהלך יצליח?

כן, הוא חייב להצליח. אחרת אין שום דרך לממן את אתרי האינטרנט שמציעים תוכן איכותי חינם אין כסף. בסופו של דבר מישהו פה צריך להרוויח או לכל הפחות לא להפסיד. וכשאני כותב “להפסיד” הכוונה היא למיליונים רבים.

כבר לפני כמה שנים היה זה עיתון ה”ניו יורק טיימס” שהחל להפעיל מערכת מנויים באתר שלו. אומנם במודל טיפה שונה מזה שאליו הולכים בעיתון הארץ, אך העיקרון דומה: לא עוד תוכן חינם.

אני מעריך כי במערכת העיתון עשו את החשבון הפשוט, אם כיום ההכנסות מהאתר מגיעות רק מפרסום, אין שום הצדקה להחזיק את האתר. בהימור גס אני כותב שהכנסות הפרסום מכסות בין  20% ל 40% מכלל ההוצאה על האתר, אז מה הטעם להחזיק בו?

מיתוג.

כל גוף תקשורת אופליין שמכבד את עצמו מחזיק אתר אינטרנט שתומך בו בעידן הדיגיטלי. “אין ברירה – אומרים שזה העתיד, אז אנחנו גם רוצים לקחת נתח מהעוגה שעדיין לא נאפתה”, אמרו לעצמם המו”לים לפני כמה שנים.

חלק מגופי התקשורת הקימו אתר אינטרנט שרק מתרגם את התוכן לאינטרנטית (כגון “הארץ”, “מעריב” וכדו’), חלקם הגדילו ראש ויצרו מודל עסקי הבנוי על אתרי לוויין שדרכם הם מוכרים ומקדמים מוצרים שונים (ע”ע קשת-מאקו-סטייל ריבר), ויש שהקימו חברת בת כגוף עסקי המתנהל כיחידת רווח נפרדת ומערכתית אינו קשור כלל לגוף האב (כגון “ידיעות אחרונות” – Ynet).

מאיפה הכסף?

פרסום. שיטות הפרסום באינטרנט רק משתכללות עם הזמן, אך לצורך ההמחשה אנו נכליל בצורה גסה ונאמר שהכל תלוי בכמות הגולשים והרלוונטיות. ככל שהאתר יביא יותר גולשים רלוונטיים למפרסם כך הוא ירוויח יותר כסף מחשיפות, הקלקות, לידים, דילים וכו’.

עם השנים והזמן הסתבר להם שהפרסום אומנם מכניס כסף, אך העוגה מתחלקת בין יותר מידי אתרים ואחוזי ההקלקה רק יורדים יחד עם עיוורון הבאנרים שפושט והולך. מאידך, כיום, אתר אינטרנט חדשותי חייב לפעול במרחב הווירטואלי בצורה מלאה, הווי אומר: זירת הרשתות החברתיות, קידום אתרים ותחרות קשה עם אתרים אחרים, כל אלו דורשים המון משאבים ו…כסף – שכאמור כבר לא מגיע בקלות.

מה עושים?

חוזרים לשיטה הישנה שעולם העיתונות עובד עליה כבר שנים ארוכות: מנויים בתשלום. כאן אנו חוזרים לעניין שלשמו התכנסנו. לעיתון הארץ אין מה להפסיד. הוא הולך למהלך של להיות או לחדול. לאחר שנה בה הם עשו את כל הטסטים על אתר “הארץ” באנגלית, הגיע הזמן להוביל את המגמה גם בעברית ולהתוות את הדרך בה הצרכנים בישראל קוראים חדשות. מעבר לים כבר עשו את זה, אין סיבה שבארץ הקודש זה יהיה שונה.

תכלס’, מי מרוויח?

כולם. כולנו.

1. גופי התקשורת ההפסדיים. אלו יעברו למודל המנויים, ויעשו הכל כדי שתקבלו את התוכן בצורה הכי נגישה ונעימה עם בידול ייחודי ומעניין. אחרת – הם יודעים – הצרכנים לא יהיו שם, הם יילכו למקומות אחרים. אלו שבחינם.

2. גופי התקשורת שמחפשים לנגוס. הם יישארו לעת עתה חינמיים, הם ירוויחו את כל הגולשים שלא מוכנים לשלם כסף על תוכן. את אלו אנחנו מכירים טוב מאוד מהשוק החרדי, בה העיתונות האיכותית עברה למודל חצי חינמי אך הפסדי בעליל – ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים על עיתון יום ג’. זה שאחד הצליח להוביל נישה, לא אומר שזה יחזיק לאורך ימים ושנים.

3. אנחנו, הגולשים, רק נרוויח מכך. נקבל יותר תחרות, יותר תוכן איכותי – ופחות פרסומות פולשניות (למי שעדיין לא משתמש ב AdBlock). אז נכון, התרגלנו לא לשלם על תוכן איכותי, אבל עם הזמן גם אנחנו נבין שאין ברירה. כל מי שירצה להתאבד עסקית יפתח אתר אינטרנט עם תוכן חופשי. הזמן יוכיח שהוא לא יצליח להחזיק מעמד יותר מידי זמן.

אז זהו? אין יותר תוכן חינם?

נבואה ניתנה לשוטים, אבל אני אקח את הסיכון להיחשב כשוטה בימים שמחים אלו. כולם מחפשים מודל עסקי חדש – השאלה הגדולה היא: מהו המודל הנכון? יש כאלו שיצדדו בשיטת המנויים, יש כאלו שלא אכפת להם להפסיד כסף – העיקר הכוח וההשפעה, ויש את כל השאר שימשיכו לחפש את השיטה המנצחת שתשאיר את התוכן חופשי ואת האתר ריווחי. הלוואי.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

6 תגובות

  1. בשביל פשקוויל אתה כעת אריאל. בשביל כולנו נותרת דינקיס.

  2. המשך לתגובה הקודמת:
    הישראלים אוכלי חינם. הם לא מסוגלים לשלם על משהו באינטרנט.
    האמריקאים לעומת זאת רגילים לשים אשראי באינטרנט ולחלקם הגדול גם יש חשבון פייפל שזמין בלחיצת כפתור. אני חושב שהם מקדימים את המאוחר.

  3. כמה הערות.

    – בחו”ל אין אחוז גבוה של מנויים בתשלום, אבל מתוך עשרות מליוני אנשים – גם 3-4% זה ה-מ-ו-ן.

    – גם בהארץ מבינים שאם הם מחייבים הרשמה (גם עבור החינם) עדיף כבר לסגור את האתר מאשר לנסות מודל בתשלום, ולכן כל מי שיגיע מרשתות חברתיות וחיפוש בגוגל – יוכל לקרוא ללא הרשמה.

    – בהתחשב בכמות המנויים לעיתון המודפס שלהם, ניתן להניח שרוב הגולשים שלהם באים מהפניות ולא כקוראי עיתון נאמנים.

    ימים יגידו…

  4. שיטרחו לצאת מהקופסה ולחפש מודל חדש. הכי קל לנסות להפיל את ההפסדים על הלקוחות, אבל לאלה יש אפשרויות אחרות.

  5. אחד מתוך השניים: או שזה יעבוד ונרוויח אתרים איכותיים. או שזה לא יעבוד, האתרים ייקרסו (אם אין קמח אין תורה…) ואלא שלא יקרסו יפציצו אותנו בכתבות יחצנ”ות ופרסומות פולשניות עד שכולנו נתחנן לקצת תוכן איכותי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן