מדריך פאשקעוויל לשתיית אלכוהול כדת

כדי להכין את הקרקע לקראת הימים העליזים הממשמשים ובאים, החלטנו לצאת מהשגרה ולקפוץ לביקור מצולם בחנות המשקאות הירושלמית ‘פיופ’ השוכנת בצומת בר אילן – שמואל הנביא.

ביקשנו להכין עבורכם מדריך קצר (נכון, בעיקר עבורנו) שיסביר בקצרה איזה יין כדאי לשתות בסעודה, האם יש דבר כזה יין שמשאיר אותך עם ראש צלול גם אחרי לגימות ארוכות, ואיזה יינות יביאו אותנו למצב ‘עד דלא ידע’ לחומרה.

מצאנו חניה בקרבת מקום והצטיידנו במצלמה קצת יותר איכותית מהבלקברי של חוצניק או הגלאקסי של דינקיס. בכל זאת יין, קצת רספקט.

ממי קפלן – או מנחם או menachem עבור חלק מלקוחותיו הקבועים – מעדיף לוותר על ראיון וידאו ומבקש מאיתנו להתלוות אליו אל תוך מרתף עמוס אלכוהול – מכל הסוגים הגוונים המחירים והצבעים.

‘סגול’, ‘רזרב’ ושעות פתיחה הזויות

אנחנו מגיעים לאחד המדפים, ממי שולף בקבוק ומתחיל לספר לנו עליו. “יין ‘סגול’ מאוד פירותי (הוא מתכוון לזה שטעם הפרי מאוד בולט, כנראה). הוא קל יחסית ומתאים למי ששותה הרבה יין משום שקל לשתות אותו, הוא זורם בגרון”. אני לוגם כשיעור רביעית לדעת ר’ חיים נאה, עושה תנועות של מתעניין ומנסה להחזיק את הגביע כמו שצריך, עד שמבין שעדשת המצלמה כלל לא מכוונת אלי, אז מפסיק לעשות שטויות. “זה יין של יקב ססלוב”, ממשיך ממי. “מדובר ביקב בוטיק, יוקרתי, וזה היין הראשון שלו שהוא כשר למהדרין”.

עוד מדף אחד ואנחנו מגיעים להמלצה הבאה. “זה ‘רזרב’. יין שהתיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון, בלנד-קברנה ושיראז. השיראז מעדן קצת את הקברנה, יין עם גוף מלא ופירותי מאוד, מזכיר את הסגול”. אחד מאיתנו מהנהן בראשו לאות הסכמה. אם מנחם אומר, מי אנחנו שנשבור לו את המילה. האירוח מושלם ואני לא מרגיש את העומס בחנות (רק כשאני מנסה לזוז ממקום למקום).

“אנחנו פתוחים עד 1 בלילה”, מציין ממי. אנחנו שואלים את עצמנו (בקול) מדוע שלא נבקר בשעות המאוחרות של הלילה כשיהיה יותר רגוע. “לא יעזור לכם”, הוא אומר. “עד אחד בלילה יש עומס בחנות. אין ‘שעות מתות’. כל הזמן עמוס”. ואחרי הכל, הסיור משרה עלינו אווירה נינוחה. כולם מרגישים טוב. אולי בשל ניחוחו המשכר של היין המבשם את האזור כולו, אולי בגלל השירות המסור של העובדים במקום.

מה זה קברנה פרנק?

אני מחזיק בידי בקבוק הנושא תווית מפוארת: ‘בן זמרה’.

“זה יין ללא סינון. מרגישים מאוד את הפרי. יין נושך. במשך השנים יוכלו להצטבר משקעים בתחתית הבקבוק בגלל זה”, מסביר המומחה, ומוסיף פרט שולי, ואולי לא: “זה גם יקב שהתחיל לשמור שבת לאחרונה. יש בו המון טעם של פרי, פחות מרגישים את החביות”. נשמע טעים, אך טרם לגמנו ממנו. נראה טוב.

אני שולף מהמדף בקבוק אטרקטיבי ותוהה לפשר הזן ‘קברנה פרנק’. מה זה בכלל. “קברנה פרנק הוא זן מאוד קליל. זן שאנשים לא מכירים כל כך. הקברנה-סוביניון הידוע, הינו למעשה הכלאה של קברנה פרנק עם סוביניון-בלאן”. מדובר בסדרת ‘דובב’, סדרה מוגבלת ובה ‘סירה 2010′ ו’קברנה פרנק 2010’ – שניהם נבצרו ביד במרום הגליל, שהו בחבית 3 חודשים והתקבלו יינות פירותיים עם גוף בינוני. מחיר: 2 ב-100 שקלים.

על אחד המדפים התחתונים בולט ‘ברטנורא’. טוב נו, מי לא מכיר. יין מבעבע קל. היחיד בין היינות הלבנים המבעבעים שהוא יין מקורי ואין בו תוספת של (COP) פחמן דו חמצני, אלא תסיסה טבעית של היין. קיים בשתי וריאציות: המוסקט הלבן והשני, שניהם 5% אלכוהול בלבד. “מאוד נחמדים לשתיה זורמת במהלך הסעודה”. בכמה מקומות שדינקיס מכיר, ברטנורא מהווה לפעמים תחליף לקולה.

מערבלי היין, מה הקטע?

מזגו טעימה בכוס יוקרתית ולפני שהגישו לנו לשתייה נענעו קלות את הכוס. מסתבר שזאת לא פלצנות לשמה. המקצוענים מכנים את הפעולה “ערסול בכוס”. מבחינתנו, ערסול או ערבוב זה, אפוף מסתורין, אך ערסול היין הוא למעשה פעולה כימית שבה הופכות מולקולות הארומות של היין ממצב הצבירה הנוכחי שלהן (מוצק) לגז. כך מתאפשרת לטועם היחשפות לכל הארומות המצויות ביין באותו רגע. סך הארומות העולות מן היין נקרא בוקה, זר ניחוחות היין.

עוד מסביר ממי, כי “ביין, כשהוא סגור, מצטברים בו חיידקים הנקראים ‘טאנינים’. הם אלו ששומרים על טריותו של היין לאורך זמן. ברגע שאנחנו פותחים את הבקבוק ומוזגים יין לכוס, ה’טאנינים’ הללו מתים (ברגע שהם באים במגע עם חמצן) ולכן הם תוקפים את טעם היין בפה. כאשר ‘מערסלים’ את היין, הם נעלמים והיין יותר רך לשתיה”. חזרנו הביתה ומצאנו את עצמנו מערסלים גם כוס קולה. הגזים ברחו, נו שוין.

על מה אפשר לוותר בחנות?

בתמונה תראו מקטרות מעץ מלא, מגולפות. המחיר: 540 שקלים ליחידה. יש גם סדרה יותר זולה: 250 שקלים ליחידה.

“הסיגרים חייבים להיות במקרר עם לחות מיוחדת, אחרת הם מתייבשים”, מסביר לנו ממי על סיגרים הקובניים במקרר, לא לפני שמסקר בקצרה ונותן לנו רקע על היחסים העגומים בין ארה”ב וקובה, ועד כמה קשה היום להשיג סיגרים אמיתיים מקובה. ובכל זאת, בפיופ תוכלו למצוא סיגרים קובניים אמיתיים במחירים השווים לכל כיס. 38 – 50 שקלים ליחידה. הסיגרים, נודה על האמת, מיובאים מן האיים הקריביים ואפילו מהרפובליקה הדומיניקאנית, ורק חלקם הקטן מגיעים גם מבירת הסיגר – קובה.

מועדון לקוחות, מבצעי היום ושוקולד לסיום

מסתבר שיש אוכלוסיה לא מבוטלת של אנשים שקונים יינות במהלך כל השנה, בכמות שלא מביישת משתה פורים יוקרתי. עבורם הנפיקו בפיופ את כרטיס המועדון. בהצטרפות למועדות הלקוחות של חנות המשקאות הנ”ל, כרטיס ה-V.I.P מקנה 10% מסך הקניה כזיכוי בקניה הבאה. עלות ההצטרפות בדרך כלל: 60 שקלים. פורים בא וזה הזמן לעשות מבצעים: ההצטרפות בימים אלו – חינם. שווה כל שקל.

היינו שם כמעט שעה והסתובבנו הלוך וחזור בין מסדרונות החנות. נספר לכם גם, אם כן, שמצאנו שם עוד הרבה דברים חוץ מאלכוהול. בימים אלו תוכלו למצוא שם משלוחי מנות מכל הסוגים והסגנונות, כל סוגי המשקאות, פיצוחים ושאר דברים שווים. השוקולד ממנו מכינים חלק ממוצרי משלוחי המנות, עשוי מ-70% קקאו וטעמו נפלא (טעמתי) למרות שהוא פרווה.

המלצה שלנו: חייב איניש לבשומי

אנו מקווים שנהניתם מהשירות שלנו, למדתם משהו על יין כזה או אחר וקיבלתם עוד מושג בהלכות ‘עד דלא ידע’.

עכשיו אתם יכולים ללכת לחנות לבד, לבחור בעצמכם את היין הרצוי ואפילו לדבר עם המוכר בשפה שרק אתם (והוא) מבינים. זה יקנה לכם, אולי, אחוזי הנחה. פורים שמח!